הסיפור האמיתי - האמת מאחורי החמאס

ב-7 באוקטובר 2023, בבוקר חג שמחת תורה, נפתחה מתקפת הטרור הקטלנית בתולדות מדינת ישראל. בשעה 06:29 בבוקר נורו לעבר שטח ישראל כ-4,300 רקטות במטחים כבדים שכיסו את יישובי הדרום והמרכז. תחת הירי המסיבי של החמאס לעבר ישראל, כ־6,000 מחבלים ובהם יחידות נוח'בה של חמאס, פעילי הג'יהאד האסלאמי ואזרחים חמושים, חדרו דרך יותר מ־100 פרצות בגדר הביטחון, באמצעות טרקטורים, כלי רכב, אופנועים ומצנחי רחיפה. לוחמים מהקומנדו הימי אף ניסו לחדור מהים, באזור חוף זיקים. החוליות חדרו לעומק שטח ישראל והתפרסו ביותר מ־21 יישובים, קיבוצים וערים, בהם שדרות, נתיב העשרה, נחל עוז, רעים, כפר עזה, בארי, ניר עוז, מגן, עלומים, ואופקים.

באכזריות חסרת תקדים, המחבלים ביצעו טבח באזרחים חפים מפשע, נשים, ילדים, קשישים ותינוקות. בקיבוץ בארי נרצחו 97 אזרחים תמימים, בכפר עזה 52, ובניר עוז כ־25% מהאוכלוסייה המקומית נרצחו או נחטפו. בפסטיבל "נובה" שהתקיים ליד קיבוץ רעים נרצחו 378 צעירים וצעירות מתוך כ־3,500 שהיו במסיבה, כאשר עשרות מהם נרדפו ונרצחו באכזריות בשדות הפתוחים. במקביל, בוצעו חדירות למוצבים צבאיים, ביניהם נחל עוז, כיסופים, סופה, וארז, חלקם נכבשו לזמן קצר, ובמהלכם נהרגו לוחמים רבים ונשק צה"לי נלקח על ידי המחבלים.

לצד הרצח בוצעה באותו יום גם אלימות מינית. עדויות של ניצולים, של אנשי חילוץ וזיהוי ושל שבויים לשעבר, לצד תיעוד מהזירות, תיארו נשים וגברים שנמצאו עירומים, כפותים ופגועים בגופם, באתר פסטיבל "נובה", לאורך כביש 232 ובכמה מהיישובים. במרץ 2024 פרסמה פרמילה פאטן, נציגת האו"ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים, דוח שקבע כי קיים מידע ברור ומשכנע שבוצעו אונס ואונס קבוצתי בכמה מוקדים ב־7 באוקטובר, וכי יש יסוד סביר להניח שאלימות מינית הופעלה גם נגד חטופים בשבי. רוב הנפגעות והנפגעים נרצחו במקום ולא נותרו להעיד, וזירות האירוע שובשו בימי הלחימה הראשונים. דווקא הפער הראייתי הזה שימש בהמשך את מי שביקשו לטעון שזה לא קרה.

לראשונה מזה עשורים, הוכרז "מצב מלחמה" בישראל וגויסו כ־360,000 חיילי וחיילות מילואים תוך ימים ספורים. המענה הצבאי החל בהקדם, וכוחות רבים פעלו במשך שעות ארוכות כדי לטהר את השטח, להדוף את המחבלים, ולסייע לאזרחים הלכודים. חלק ניכר מהלוחמים הראשונים שהגיעו היו אזרחים חמושים, שוטרים ומתנדבים מקומיים, גיבורים שיצאו להילחם על החיים שלהם, של המשפחות שלהם ושל כל אזרחי מדינת ישראל.

במתקפת השבעה באוקטובר נרצחו 1,175 בני אדם, מתוכם 796 אזרחים, כולל עשרות ילדים, נשים, קשישים ותינוקות, ו־379 אנשי כוחות הביטחון. יותר מ־3,400 ישראלים נפצעו בדרגות שונות. בנוסף, 251 מאזרחי מדינת ישראל, נשים, גברים, ילדים, תינוקות וקשישים, נחטפו לרצועת עזה, בהם גם אזרחים בעלי אזרחות זרה.

החטופים הוחזקו במשך חודשים ארוכים במנהרות ובדירות מסתור ברחבי הרצועה, חלקם בידי חמאס וחלקם בידי אזרחים עזתים ששמרו עליהם בבתיהם. מעדויות של מי שחזרו עולה תמונה של רעב, חושך, כבילה, מחסור בטיפול רפואי, התעללות פיזית ונפשית ובידוד מוחלט מהעולם שבחוץ. חלק מהחטופים נרצחו בשבי, בהם שישה שנורו למוות במנהרה ברפיח באוגוסט 2024, זמן קצר לפני שהכוחות הגיעו אליהם. השבתם ארצה נמשכה שנים והתרחשה בשלוש דרכים: עסקאות שבהן שוחררו חטופים בתמורה לאסירים ביטחוניים, מבצעי חילוץ של כוחות הביטחון ובהם מבצע "ארנון" בנוסיראת ביוני 2024, והשבת גופות לקבורה בישראל. בחלק מהמקרים נודע על מותו של חטוף רק לאחר זיהוי גופתו.

מעבר לממד הפיזי של ההרס והאובדן, חמאס הפעיל מערך תודעה אכזרי, מחבלי החמאס נשאו מצלמות גוף ותיעדו את הרציחות, האונס, ההצתות והביזה, הפיצו את הסרטונים ברשתות החברתיות כדי להפיץ פחד ולחזק את עמדתם. מדובר במעשים מזעזעים שלא עולים על הדעת. ממשלת ישראל הכריזה על "מלחמת חרבות ברזל" שנמשכת עד היום, המלחמה הובילה להסלמה רחבת היקף עם מדינות אויב אחרות בניהן, סוריה, לבנון, תימן ואיראן.

יום השבעה באוקטובר הפך לסמל עצוב בהיסטוריה של מדינת ישראל. החקירות הרשמיות מצביעות על כשל מערכתי רב-שכבתי, הן ברמת ההתרעה, הן במוכנות הטקטית והן בתיאום הפיקודי. מדובר ביום טראומטי שלא דומה לשום אירוע קודם, לא בממדיו, לא באכזריותו ולא בהשלכותיו הלאה. זהו יום שנצרב בזיכרון הלאומי כיום שבו אזרחי ישראל עמדו חשופים מול זוועות שלא ניתן לדמיין גם בחלומות הכי גרועים שלנו, אך גם כיום שבו אזרחים רבים הפגינו אומץ לב יוצא מן הכלל, נחישות ומסירות למדינה ולאזרחיה.

אַרְדֹּף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.